קטגוריה: בלוג

בפעם הראשונה ששני פגשה ארנבונים היא התרגשה כל כך. היא רצה וצעקה, רדפה אחריהם וקראה להם לבוא אליה. הארנבונים כמובן פחדו והתחבאו.

גם עם החיות הקטנות שאליהן נמשכה- האוגרים, החולדות והעכברים היא התקשתה לעבוד, מרב חיבה לא הצליחה להתאפק ולא למעוך, לצעוק ולהבהיל אותן.

היא כל כך אוהבת חיות וכל כך רוצה בחברתם אבל חסרה את כישורים כיצד ליצור איתם קשר.

וגם איתי. בפגישה הראשונה שלנו נוכחותי החדר כמעט ולא הייתה קיימת.

שני ילדה אוטיסטית, והיא מתקשה ליצור קשר. ההתנהגות שלה הרבה פעמים בלתי מותאמת, היא אינה מנהלת שיחה או מגיבה למה שנאמר לה.

במקרה של שני המפתח לטיפול הייתה הנחשה, הנחשה רתקה אותה. אבל עבודה עם חיה עדינה כל כך דורשת משמעת וקשב להוראות שלי.

ושני הוכיחה- כשיש מוטיבציה חזקה מספיק היא מסוגלת. וללא ספק החיות היוו לה מוטיבציה.

בכל פגישה שלנו שני התקדמה עוד צעד, בהתנהלות עם החיות, בשיחות איתי, באמפטיה שהיא גילתה. ובכל צעד כזה ששני עשתה נזכרתי בפגישה הראשונה שלנו והתרגשתי. התרגשתי לראות את השינוי המתחולל מולי.

השבוע שני ישבה במשך 20 דקות בשקט, מוקפת ארנבים והאכילה אותם גזר מהיד. הם ישבו סביבה וחיכו לתורם והיא התנצלה השקט ובנועם בפני כל אחד שהיה צריך לחכות לביס שלו.

נזכרתי בפגישה הראשונה שלנו וראיתי את התהליך והשינוי מול העיניים.

כל אחד מאיתנו יכול לעבור שינוי, צריך רק למצוא את הדרך שמתאימה לו.

מטרת הטיפול בילדים עם קשיי תקשורת, להפוך את התקשורת המילולית לחוויה טובה ומתגמלת, לא מאיימת ומלחיצה.

איננו באמת  יודעים מה מרגיש וחש המטופל כאשר אנו פונים אליו, מציפים אותו בשאלות ובגירויים מתוך מטרה לדובב אותו.

בעלי החיים עוסקים בענייניהם, הן אינן שיפוטיים ופחות מאיימים. פעמים רבות בעזרת בעלי חיים אנו מצליחים ליצור קשר עם הילד שלא נוצר בדרכים אחרות.

לדוגמא מקרה מהשבוע האחרון:

ליטל (שם בדוי) בת 5, אינה מדברת,  מתקשרת בעזרת ג'סטות, אינה יוצרת קשר עין, ואינה מגיבה לשאלות או לפניות אליה.

כאשר משחקת עם עצמה מדברת לעצמה בסוג של ג'יבריש שאינו מובן, ואף נוהגת לשיר לעצמה .

בזמן האבחון לא הצלחתי ליצור עמה קשר. היא עברה ממשחק למשחק, דיברה לעצמה ולא התייחסה אלי.

לפתע החולדות שבכלוב החלו להרעיש. שני התקרבה אל הכלוב והסתכלה בסקרנות. ישבתי לידה מספר דקות בשקט בלי לדבר, אחר כך פתחתי את הכלוב, נתתי לחולדות מעט לחם. שאלתי את ליטל אם היא רוצה לתת להם לחם והיא ענתה לי "כן". לימדתי אותה כיצד לתת לחולדות את הלחם, היא הקשיבה ועשתה כפי שהראיתי לה. החולדות באו ואכלו מהיד שלה, היא צחקה, פנתה אלי ואמרה לי  "הם אכלו ממני, עוד לחם", ואז פנתה לחולדות ואמרה להם "בואו קחו".

הסברתי לה להיות בשקט, להניח את היד פרושה בתוך הכלוב ולחכות שהחולדות יבואו אליה, כאשר הן הגיעו, צחקה בקול פנתה אלי ואמרה "הן הגיעו".

הקשר נוצר, היינו שתי בנות אדם מחוברות בפעילות משותפת, לא מטפלת ומטופלת, לא מבוגרת וילדה, שתינו היינו באותו גובה, ליד כלוב החולדות, נהנות מפעולה פשוטה של האכלת החולדות.

ההמשך?

מקווה שיהיה מה לספר בשבוע הבא

תופעה נפוצה ביותר בחיי המשפחה המודרנית היא קושי בהצבת גבולות לילדים . הורים רבים מתמודדים עם ילד שלא נשמע להם, בוכה שלא מקבל את מבוקשו, מושך את שעת השינה, מתווכח, גורם לחזור על הבקשות ממנו ובגדול-  מתיש את הוריו.

הילדים שבאים לטיפול, כמו הרבה ילדים, פעמים רבות רגילים שהמבוגרים בחייהם ממלאים אחר כל מאווייהם והם לא נדרשים להתחשב בצרכים של הסובבים אותם. אך לבעלי החיים ישנם צרכים שאנו כמטפלים שלהם חייבים למלא ולהתחשב בהם.

המשיכה לבעלי החיים מהווה מוטיבציה גדולה לעמידה בתנאים ובגבולות הנדרשים על מנת לבלות איתם זמן, וההפסד אותו יחווה הילד אם לא יעמוד בתנאים מספיק משמעותי על מנת לגרום לו לציית ולעמוד בתנאים. צרכי בעלי החיים איתם אנו עובדים הם העומדים בראש ולכן קיימת עקביות רבה במפגשים- שהיא תנאי ראשון בהצבת גבולות.

הנחשה למשל הינה בריה עדינה. כאשר אנו מוציאים אותה מהטרריום- הבית שלה, הילד נדרש לשבת בשקט וכאשר הוא נוגע בה לעשות זאת בעדינות. לפני שמוציאים את הנחשה אנו רוחצים ידיים כדי שלא יישאר עלינו ריחם של המכרסמים שמהווים אוכל עבור הנחשה. כאשר הילד אינו עומד בתנאים, אנו מיד מחזירים את הנחשה לכלוב, לא כעונש אלא כדי להגן על הנחשה.

זאת דוגמא לצרכים של בעל חיים אחד בלבד- אך כמובן לכל יצור חי יש את הצרכים שלו.

 

תיאור מקרה:

רונן (שם בדוי), הגיע לטיפול בגלל בעיית גבולות שבאה לידי ביטוי בבית ובגן. הוא מתקשה לשבת בשקט יותר משתי דקות ומסרב לבצע אף מטלות יום יומיות כמו רחצה וצחצוח שיניים.

רונן מאוד אוהב חיות ונמשך במיוחד לנחשה. בפעמים הראשונות בהם נפגשנו רונן התקשה לשבת בשקט, או סרב לרחוץ ידיים לפני המגע עם הנחשה- התנהגות שמנעה את המפגש שלו איתה. לאחר מספר פעמים למד רונן למלא אחר התנאים: הוא רוחץ ידיים מיוזמתו, יושב בשקט מתבונן בה ומלטף אותה בעדינות.

בצורה זאת הנחשה מרגישה בטוחה בחברתו היא נוהגת לטפס עליו לשמחתו הרבה. זהו חיזוק חיובי אמיתי- רונן מתוגמל על התנהגותו הטובה לא במילים, אלא במחווה של הנחשה שאין ספק שהיא אמיתית.

היכולת שלו להתאפק ולמלא אחר הכללים כאשר הכללים ברורים והגיוניים, ממונף עכשיו גם לגן ולבית, האווירה שתשתנה בזכות השינוי בהתנהגותו היא החיזוק האמיתי, והמועיל ביותר לשימור התנהגות שאנו רוצים.

עלינו כהורים וכמחנכים לזכור, שהדרישות מהילד צריכות להיות בהתאם לגילו וליכולתו, עלינו להיות הגיוניים וקשובים אך נחרצים ועקביים, לא להיבהל מבכי ומצרחות וגם לא לאבד שליטה ולצעוק ולאיים, נחרצות שקטה תעשה את העבודה.

 

שיפור מיומנות פונולוגית ומורפולוגית לעולים לכיתה א' ולילדים המתקשים בלימוד הקריאה והכתיבה

המעבר מגן לכיתה א' הינו מעבר דרמטי, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה קוגניטיבית. הילד נדרש לשעות למידה ארוכות, שעורי בית והתמודדות עם רכישת הקריאה והכתיבה.

כקלינאית תקשורת נתקלתי במקרים רבים של ילדים שהקושי לרכוש את מיומנות הכתיבה והקריאה בכיתה א' גרם לחוויית למידה שלילית, לירידה בביטחון העצמי ובאמונה ביכולתם. תחושת הכישלון עלולה לגרום לילד להתנגדות לבית הספר והלימודים ולהורדת המוטיבציה. חלק מהילדים אף מתחילים להפריע והקשיים בכיתה גורמים למתחים ומריבות בבית. לעומת זאת חווית הצלחה והנאה מהלימודים תגרום להעלאת המוטיבציה, לעלייה בביטחון ובדימוי העצמי ובנכונות מצד הילד להתמודד עם קשיים ואף עם כישלונות.

כמטפלת רגשית אני מודעת לחשיבות העצומה שיש לתחושת המסוגלות ולאמונה ביכולת שלנו, כדי להצליח בכל תחום. עד כה עבדתי רק בצורה פרטנית, השנה כאשר פתחנו את הפינה לטיפול בעזרת בעלי חיים ונוכחנו בחיבור המוצלח שבין הלמידה ובעלי החיים, החלטנו לפתוח קורסים מרוכזים.

אני עובדת בשיטה שמבוססת על פיתוח יכולות העיבוד הפונולוגי והבנה מורפולוגית של המילה והמשפט. בשיטה זאת הקריאה הופכת להיות מהנה, יכולות הבנת הקריאה של הילד משתפרת וחווית הלמידה הופכת להיות חוויה מספקת ומתגמלת.

הקורסים התקיימו בקבוצות קטנות המותאמות לפי גיל ויכולות. הילד לומד בצורה חווייתית המלווה במפגש מהנה עם בעלי החיים. בכל מפגש נהיה שתיים, מה שיאפשר לנו לתת התייחסות אישית לכל ילד. אנו שמות דגש על העצמה אישית, מציאת נקודות החוזקה, הקניית חווית למידה מהנה והעלאת הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות.

אנחנו מאמינות שכל ילד יכול, שהכוח להצליח מגיע מבפנים ותפקידנו הוא לאפשר ולקדם.

למי מיועד:

·       לילדים העולים לכיתה א'

·       לילדים בכיתה א' החווים קשיים ברכישת מיומנות הקריאה והכתיבה

·       לילדים על הספקטרום האוטיסטי המיועדים לשילוב

·        לילדים עם בעיות קשב וריכוז

·        ולילדים עם בעיות התפתחות המיועדים לשילוב

הקורס כולל 10 מפגשים בני שעה, יתקיים במהלך חודש יולי בימי ראשון ורביעי אחר הצהריים.

בפינת הטיפול בעזרת בעלי חיים שבחוות היוצרים, שבי ציון. גליל מערבי

הפרעת אכילה הינה אכילה או חוסר אכילה שאינה נובעת מתחושת רעב או חוסר רעב אלא מונעת ממניעים רגשיים ואשר נמשכת ברצף תקופה העולה על 6 חודשים.

בעשורים האחרונים כאשר לפחות בארצות המפותחות, האוכלוסייה אינה סובלת מרעב, תרבות הרזון התפתחה כמודל ליופי, להצלחה לשליטה ולכוח. העיסוק במראה והקישור בין משקל לאושר והצלחה הביאו לעלייה בשכיחותן של הפרעות האכילה.

שלושת ההפרעות הנפוצות הינן: אנורקסיה, בולימיה וזלילת יתר.

 

קצת על כל אחת….

אנורקסיה זוהי הרעבה עצמית מרצון תוך כדי עסוק אובססיבי במשקל הגוף ובפעילות גופנית מוגזמת. האדם האנורקטי סובל מדמוי גוף מעוות ורואה עצמו כשמן גם כאשר הוא/היא מאוד רזים. אכילה נתפסת כחולשה ובדרך כלל החולה מסרב לקבל טיפול.

הרצון להיות רזה שנובע מהנורמות המקובלות היום בחברה, נורמות שמעודדות נערות צעירות וגם נשים להרזות מהווה פעמים רבות טריגר להתחלת המחלה. אמנם לא כל בחורה או בחור שמעוניינים להרזות סובלים מאנורקסיה, אך פעמים רבות המחלה מתחילה בשאיפה להרזות מספר קילוגרמים ומתפתחת לאנורקסיה משלוב של מבנה נפשי נוקשה וכפייתי, דימוי עצמי נמוך, יחסים  בעיתיים במשפחה או שינויים פתאומיים כמו מוות או גרושים. ללא טפול נפשי ותמיכה צמודה המצב מדרדר .

בולימיה הינה התקפים של אכילת יתר הנובעת מסיבות רגשיות ואחריהן הקאות יזומות. גם כאן ישנה התעסקות אובססיבית במשקל הגוף. פעמים רבות מצב זה אינו מלווה בהרזיה קיצונית אולם זהו מצב שגורם לנזקים גופניים ונפשיים קשים. האכילה נתפסת כחולשה, האדם שונא עצמו על חולשתו , ההקאה נתפסת כטהור.        גם במקרה זה הסיבות להתקפי האכילה הן נפשיות, האוכל בא למלא חללים וריקנות בחיי החולה. התנהלות זו גורמת לחולים לפתח דמוי עצמי נמוך ושנאה עצמית שמובילה להחמרת ההתקפים, לבדידות ולהתכנסות.

אכילה כפייתית מאופיינת בזלילה אך ללא התרוקנות, חולים אלו סובלים מהשמנת יתר, וסובלים מסטיגמה חברתית, משנאה עצמית דמוי עצמי נמוך ותחושת כישלון. גם כאן אכילת היתר מקורה בסיבות נפשיות והאוכל מהווה סוג של פיצוי .

מהו אוכל בשבילנו?

תחושת הנחמה שמספק האוכל מתחילה כבר בינקותנו, היניקה הינה לא רק דרך לספק רעב אלא גם דרך להרגיש קרבה עם האם, להרגיש מוגנים ודרך להירגע.   בכל התרבויות האוכל הוא נדבך משמעותי בבית, לכל משפחה יש את המאכלים האופייניים לה. אנו מתגעגעים לאוכל של סבתא או אימא, אירועים משמעותיים כמו חתונה או לידה וגם מוות מלווים תמיד באכילה. ארוחה משפחתית היא לפעמים הזמן היחיד ביום בו כל המשפחה נפגשת. הבישול ההכנה והניקיון שאחר כך הם פעולות הנעשות בצוותה ויוצרות קירבה ותחושת סיפוק.

אולם כאשר אדם מרגיש דחוי, בודד, כאשר ישנם קשיים משפחתיים או במערכות יחסים והאוכל תופס מקום יותר ויותר מרכזי בחייו ומהווה תחליף לקשרים חברתיים ולהישגים בתחומי החיים זוהי בעיה שיש צורך לפתור בעזרת טיפול נפשי ורגשי.

המטרות בטיפול בהפרעות אכילה:

1.שינוי הרגלי האכילה והפיכת האכילה לפעולה שמיועדת להשביע רעב פיזיולוגי ולא נפשי.

2. שיפור ביטחונו העצמי של המטופל: לעזור לו למצוא בעצמו את חזקותיו ומשם לנוע לחיים מספקים, תוך שפור בטחונו בעצמו וביכולותיו, קשריו החברתיים והמשפחתיים והפסקת התלות באוכל.

למה טיפול בעזרת בעלי חיים?

הטיפול בבעלי החיים כולל גם מתן מזון- אנו קובעים את זמני ההאכלה, את סוג האוכל ואת כמותו. זוהי דרך נפלאה לתרגל שגרת האכלה, ללא הטפה אלא מתוך העשייה עצמה.

בנוסף בעלי החיים מספקים לנו התנהגויות שונות כאשר מאכילים אותן: חלק אוגרות מזון, חלק מעדיפות מזון מסוים, חלק רבות על המזון וחלק מוותרות, חלק מוכנות לעשות פעולות מסוימות רק כאשר הן מקבלות אוכל .יש חיות שמנות ויש רזות.  מה נעשה? תוך כדי הצפייה אפשר לפתח שיח עם המטופל. כאשר השיחה הינה על החיות ולא עליו הוא יכול להיות משוחרר יותר ולדון על תפקידו של האוכל בחיי החיה, כאשר הוא מדבר על עצמו למעשה.

מערכת היחסים של שותפות וחברות הנוצרת תוך כדי הטיפול בחיות, יוצרת אוירה פתוחה המעודדת שיחה ופתיחות שלא תמיד אפשרות בישיבה משני צדי השולחן. תוך כדי הטיפול אנו מגלים את נקודות החוזק של המטופל ומעודדים אותו, מתמקדים בטוב ולא ברע- בזמן הטיפול החולה הוא עצמו לא שמן או רזה, אלא אדם, תלוי בגיל ובתחומי העניין.

הטיפול בבעלי החיים יוצר הזדמנויות של עשייה למען החיות. העשייה למען נותנת תחושה טובה והמטופל חווה תחושה טובה שאינה תלויה באוכל אלא במעשיו הוא ויכול להמשיך וליישם זאת גם מחוץ לפינת החי.

 

 

 

פעמים רבות העולם מהווה איום על האוטיסט: רעש, ריחות, קרבה רבה מדי.  לאדם האוטיסט קשה להתמודד עם הדרישות הרבות המוצבות בפניו וכתגובה הוא מסתגר בתוך עצמו, או נוהג באלימות כלפי עצמו או הסביבה.

החיות לעומת זאת, אינן תובעניות, אין צורך לדבר איתם או להסביר את עצמך והם אינן מצפות להתנהגות מסויימת .

כלב לדוגמא, יכול לשבת זמן רב ולהנות מליטוף מונוטוני ואילו סוס אפשר לסרק זמן רב ללא שימאס לו. תנועות מונוטוניות אלו של סרוק או ליטוף הם מרגיעות ומשחררות ממתחים.

בסביבת בעלי החיים ודרך הטיפול בהם (שגם הוא צפוי וחוזר על עצמו) האדם האוטיסט מרגיש בטחון. בטחון זה מאפשר לו להשתחרר מהפעולות ההגנתיות שהוא משתמש בהם, שלא במודע, כדי להגן על עצמו מהחרדה ותחושת האיום שהוא חווה בעולם. כך הוא מתפנה לפתח קשר, בתחילה עם החיות ובהמשך עם המטפל.

בטיפול בעזרת בעלי חיים עם מטופלים הסובלים מאוטיזם על המטפל לתת לבעל החיים את הבמה, להיות נוכח וזמין אך לא תובעני ודורש.

תיאור מקרה:

ברצוני לספר על מקרה שטפלתי בו בעזרת כלבי.

הטיפול נעשה בהוסטל והגעתי לשם יחד עם כלבי  ששמו רופי- כלב גדול ומלא שמחת חיים. רונן (שם בדוי) הוגדר כאוטיסט בתפקוד גבוה אך עם בעיות רגשיות חמורות. הוא לא דיבר עם אף אחד והסתובב כל היום הלוך וחזור במגרש ממלמל לעצמו.

בכל פעם שהגעתי להוסטל רופי רץ במגרש מאדם לאדם בשמחה- היו כאלה שפחדו ונרתעו והיו אחרים ששמחו ושחקו איתו. יום אחד עצר רונן מצעידתו פנה אלי ואמר :"אני רוצה לשחק עם רופי", "בשמחה", עניתי לו.

זו הייתה תחילתה של חברות: רונן רץ עם רופי ושחק איתו במתקנים, כל פעם שהגעתי הוא חיבק אותו ואמר לו להפתעת כל המדריכים "אני אוהב אותך" או " רופי!! אתה חבר שלי".

בהמשך החל לפנות גם אלי, שאל אותי שאלות על רופי ושיתף ברגשותיו אליו:"אני אוהב ללטף אותו הפרווה שלו רכה".

התנהגותו של רונן השתפרה, הוא הפסיק להיות אלים ואף החל לעבוד בסדנה, הוא ידע מתי היום שאני מגיעה וחיכה בקוצר רוח.

רונן לימד אותי שגם עם החומה לאוטיסטים יש רגשות ושהם זקוקים לקשר ולתחושת קירבה. רופי בשמחת החיים שלו, בחוסר התובענות ובחוסר השיפוטיות שלו העניק לרונן את תחושת הביטחון שהיה זקוק לה בשביל להיפתח ולחשוף רגשות אלו.

כל אדם הוא שונה, ישנן אנשים שאינם אוהבים כלבים אלא חתולים או נחשים, סוסים או חולדות. התפקיד שלנו כמטפלים הוא למצוא את המפתח לליבו ונפשו של כל מטופל. למצוא בתוכנו את החמלה וההערכה לכל אדם, להציע את ידידותינו כשווים והכך להעניק למטופל האוטיסט את הביטחון שהוא זקוק להם בשביל להשתלב בחברה.

 

הפרעת קשב וריכוז מורכבת משולשה מרכיבים: קשב נמוך (קושי להתרכז לטווח ארוך), פעילות יתר (היפראקטיביות), אימפולסיביות (קושי לשלוט בדחפים). בגלל בעיות אלו נתקלים ילדים הסובלים מ ADHD בקשיים חברתיים ומשפחתיים מגיל צעיר.

קצת מחקר…

במחקר שנעשה בארה"ב על 50 ילדים הסובלים מ ADHD  השוו בין שתי קבוצות: האחת קיבלה זמן במרכז בעלי חיים והשנייה זמן בפעילות שטח. ממצאי המחקר הראו שבקבוצת בעלי החיים: ההתמדה הייתה רבה יותר והייתה השפעה חיובית על כ 80% מהילדים שהתבטאה:

·       בירידה ברמת ההתנהגות התוקפנית וההיפראקטיבית.

·       שיפור בשיתוף בפעולה עם הצוות.

·       עליה בשליטה עצמית, בנכונות ללמידה ובדימוי עצמי.

·       ירידה בדיווח על בעיות אישיות והתנהגות תוקפנית.

·       עליה בהערכה עצמית ובתחושת האושר.

החוקרים הציעו מודל לעבודה באמצעות בעלי חיים לילדי ADHA. לדעתם רק בעלי חיים וסביבה המציבים אתגרים של התמודדות עם המאבק הפנימי של משיכה (לעומת הגישה של הימנעות שנפוצה בטיפולים רבים ) יכולים לשמש כאמצעי להתגברות על הקושי שבשליטה בהתנהגות אימפולסיבית.

בנוסף חוקרים בארץ אשר עבדו עם קבוצה טיפולית מדווחים על מוטיבציה רבה מצד הילדים להגיע לפגישות. בעזרת בעלי החיים הילדים למדו להביע את עולם הרגשי ואת קשייהם הפנימיים  בדרך של השלכה על החיות: פחד, שמחה, התנהגות מינית, נכויות ועוד.  תכנים שלא תמיד עולים בשיח ישיר ואשר מבטאים את עולמם הפנימי. הקשר עם החיות היה כה חשוב לילדים אשר פיתחו שליטה עצמית וישבו בשקט במהלך המפגשים. הם יצרו קשרים ידידותיים עם בעלי החיים במפגש והפגינו התנהגות של אילוף ושליטה מה שהעצים אותם וחיזק את הביטחון העצמי. ההורים והמורים דיווחו על שיפור גם בהתנהגות היומיומית.

ואיך נעבוד בפינת החי?

על מנת ללטף ארנב, לאלף כלב או להחזיק אוגר נדרשת רמה של שליטה עצמית, בטחון ורוגע. בפינת החי על מנת ליצור קשר עם בעלי החיים על הילד להצליח לשלוט בעצמו. לרב הילדים יצירת קשר עם בעלי החיים יוצר מוטיבציה גבוהה והתגובה המהירה של בעלי החיים להתנהגות הילד מהווה חיזוק להתנהגות זו. כך בעצם מעודדים בעלי החיים את הילד להמשיך בהתנהגות מווסתת- החיות רגועות כאשר האדם רגוע. הילד לומד דחיית סיפוקים, שליטה פנימית ויותר מכל- יצירת קשרים בין אישיים לאחר שרואה כיצד התנהגות שלו משפיע על העומד מולו.

בנוסף חווית ההצלחה של הילד בפינת החי, הקבלה של בעלי החיים וחוסר השיפוטיות שלהם מהווים חוויה חיובית לילדים השומעים הרבה הערות וביקורת מהסביבה. חוויה מעצימה זו מחזקת את הביטחון העצמי והחוזק הנפשי.

 

גמגום זהו מצב של חוסר שטף בדיבור ברמות חומרה משתנות. גמגום יכול להיות מלווה בטיקים שונים, כמו מיצמוץ בעיניים ותנועות שונות אשר המגמגם אינו מודע להם ואשר נובעות מהמתח העצום שהנסיונות להשיג שטף בדיבור גורם.

חווית חוסר השטף והתגובות מהסביבה שלרוב הן חוסר סבלנות וצחוק, גורמות למצב של הימנעות מדיבור , דבר הגורם לחוסר בחיי חברה, להימנעות מדיבור בכיתה, ויתור על פעילויות ותפקידים הכרוכים בדיבור, תסכול , ירידה בבטחון העצמי, הסתגרות ואף דיכאון.

הגמגום נובע כתוצאה של מתח, חרדה לחץ וקונפליקט פנימי. האדם המגמגם רואה בגמגום את הבעיה אך לאמיתו של דבר הגמגום הוא המופע של בעיה רגשית שהמגמגם פעמים רבות אינו מודע לה. יכול להיות תוצאה של טראומה בודדת או מצב מתמשך שנגרמים בעקבות קשיים במשפחה, קשיים בגן או בבית הספר , לא חסרים סיבות ללחצים ומתחים.

מטרת הטיפול כמובן היא להפחית למינימום את כמות וחומרת חוסר השטף, אני כקלינאית תקשורת עובדת על שני המישורים גם הטכני וגם הרגשי, שכן כדי לטפל בבעיה האמתית יש צורך לחשוף את מקור הקונפליקט או המתח שגורמים לגמגום, כאן נכנסים לתמונה בעלי החיים.

ראשית בעלי החיים יוצרים אוירה נינוחה המפחיתה חרדות, הצפייה והטיפול בבעלי החיים יוצרים במהירות שפה משותפת עם המטפל ואוירה של קרבה ואימון ההכרחיים לטפול.

במקרה של ילדים , בעלי החיים יעילים הרבה יותר ממשחקים או תמונות שכן הם מעוררים מגוון רחב יותר של תגובות, בעל החיים מגיב בצורה אוטנטית למצבים שונים, פחד כעס ביישנות ,אלו תגובות שהילד יכול להזדהות איתן, אפשר לדבר על רגשות בעל החיים וכך הילד יכול להביע את רגשותיו בצורה טבעית ואמתית ללא שהוא מרגיש שהוא נמצא בטיפול.

גם אצל בני נוער , הטפול בבעל החי מפחיתה עוינות יוצרת אוירה של קרבה ושיתוף עם המטפל , הישיבה היא אחד ליד השני ולא אחד מול השני, הקרבה שבטיפול, מאפשרת לנערים ולנערות להרגיש בטחון במטפל, זהו השלב החשוב ביותר בטיפול , ומצב שלוקח לפעמים זמן רב להשיג בקליניקה מסורתית.

גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים תחושת המטרה המשותפת שנוצרת כתוצאה מהטיפול המשותף בבעלי החיים ממשיכה ומשליכה על הטיפול עצמו, מטרת המטפל והמטופל היא אחת להשיג שיפור .

המטפל שמטפל בבעלי חיים בחמלה ובקשב נתפס כמטפל טוב הראוי לאמון והתוצאות של הטיפול בהתאם.

 

כל התנהגות אשר חורגת מהנורמה המקובלת: אלימות, תוקפנות, אדישות, הפרעות אכילה וכדומה, יוצרת קושי למשפחה ולסביבה ומהווה איתות לבעיה רגשית של הילד ודורשת טיפול מוקדם ככל האפשר.

בעיות התנהגות לרוב מופיעות אצל אנשים עם בטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה, והם תוצאה של תסכול פנימי ממושך, תחושת כישלון וייאוש או ביטוי לשנאה עצמית.

לטיפול בעזרת בעלי חיים אין סטיגמה שלילית כמו לטיפולים פסיכולוגים ופסיכותרפיים ולכן יש נכונות רבה יותר לפנות לטיפול זה כאשר המטרה בטיפול היא לאפשר צמיחה פנימית אשר תוביל לתחושת מסוגלות והערכה עצמית.

בעלי החיים מייצרים את כל מגוון ההתנהגויות הקיימות , תוקפנות, קנאה, חברות, פחד, העזה, פחדנות, צורך ועוד. באמצעות צפייה בהתנהגותם ביחד עם המטופל, ניתן לנתח את הסיבות להתנהגות לא רצויה כאשר בעל החיים מאפשר שיחה על נושאים שקשה למטופל לחשוף אפילו בפני עצמו. השיחה והבנת מקור ההתנהגות על הסיבות המובילות להתנהגות ועל האפשרויות האחרות שקיימות לפתרון, מאפשרות למטופל להבין שיש לו אפשרויות נוספות, נותנות רמזים למטפל על הסיבות להתנהגות המטופל, ועל כיווני הטיפול הרצויים.

לדוגמה, ילד שנוטה לתוקפנות בבית הספר יוכל לצפות בארנבון שמתנהג באגרסיביות כלפי ארנבונים ולהסביר את התנהגותו. להסביר מה גורם לו להתנהג ככה, מה הוא משיג על ידי התנהגות זו ואיזה עוד אפשרויות עומדות בפני הארנבון. המטפל יכול לשתף מניסיונו או להשאיר את השיחה ברמת הארנבון אך בכל מקרה ילמד הילד כלים להתמודדות עם יחסים חברתית בחיין.

בנוסף הטיפול כצוות בחיות משרה יחסי קרבה ואמון, ומספק תחושת מסוגלות למטופל, מעלה את ביטחונו העצמי ואת תחושת הערך העצמי שלו כאדם המועיל לסביבה. תחושות אלו מפחיתות תוקפנות ומעוררות גישה חיובית לסביבה .

תיאור מקרה

ברצוני לספר על טפול בנערה בת 13 במסגרת עבודתי בפנימייה, אקרא לה שרה. היא הגיעה לפינת החי עקב הפגנת אלימות כלפי חבריה לכיתה וניסיונות בריחה מהפנימייה לביתה.

שרה הייתה תוקפנית גם כלפי, אמנם היא  אהבה מאוד בעלי חיים, אולם בזמן הטיפול בהם הייתה תוקפנית ואגרסיות עד כי נאלצתי להתערב. כל טיפול התחלנו בבדיקה של הכלובים, בניקיון לפי הצורך ובאספקת מים ומזון, שרה הקפידה מאוד לבדוק כל כלוב וכל חיה.

במשך הזמן שרה הייתה פחות תוקפנית גם כלפי וגם כלפי החיות, המחנכת דיווחה ששרה יותר רגועה וניסיונות הבריחה לא חזרו יותר, היא החלה לפתח קשרי חברות עם תלמידים נוספים שהגיעו לפינת החי, ולקחה על עצמה להיות אחראית על כלוב החולדות, ללא קשר לפגישה איתי היא הגיעה כל יום וטיפלה בחולדות, ניקתה ודאגה למים ואוכל.

גם הקשר איתי התפתח. היא ספרה לי את סיפור חייה שהיה קשה, כיוון שהתקשתה בלימודים התחלתי לעזור לה בהכנה למבחנים ומהר מאוד גיליתי שתוספת של עזרה תחולל פלאים ואכן היא החלה לקבל עזרה בלימודים והשתפרה מאוד גם בלימודים וגם חברתית, שרה החלה להאמין בעצמה.

אמנם כל ביקור בבית חולל רגרסיה והתקפות אלימות, אולם לאחר שהוחלט על הפסקת יציאות הביתה, מצבה התייצב היא פיתחה תחביב והפנימייה הפכה להיות ביתה.

במקרה זה תחושת הנתינה והחשיבות שהייתה לה בטפול ורווחת החיות העניקו לשרה בחזרה תחושת ערך עצמי ומשמעות שאפשרו לה להתמודד עם הקשיים בחייה.

החיות הסבילות וחסרות היכולת להתגונן הזכירו לה את עצמה, ההתעקשות שלי להגן על החיות מפני אלימות , גרמה לה לתת בי אמון ובהרחבה לתת אמון בעולם המבוגרים. ככל שהשתנתה התנהגותה, התייחסות הסביבה אליה השתנתה והמעגל של האלימות והדחייה נפרץ והפך למעגל של חברות וסיפוק.