כל התנהגות אשר חורגת מהנורמה המקובלת: אלימות, תוקפנות, אדישות, הפרעות אכילה וכדומה, יוצרת קושי למשפחה ולסביבה ומהווה איתות לבעיה רגשית של הילד ודורשת טיפול מוקדם ככל האפשר.
בעיות התנהגות לרוב מופיעות אצל אנשים עם בטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה, והם תוצאה של תסכול פנימי ממושך, תחושת כישלון וייאוש או ביטוי לשנאה עצמית.
לטיפול בעזרת בעלי חיים אין סטיגמה שלילית כמו לטיפולים פסיכולוגים ופסיכותרפיים ולכן יש נכונות רבה יותר לפנות לטיפול זה כאשר המטרה בטיפול היא לאפשר צמיחה פנימית אשר תוביל לתחושת מסוגלות והערכה עצמית.
בעלי החיים מייצרים את כל מגוון ההתנהגויות הקיימות , תוקפנות, קנאה, חברות, פחד, העזה, פחדנות, צורך ועוד. באמצעות צפייה בהתנהגותם ביחד עם המטופל, ניתן לנתח את הסיבות להתנהגות לא רצויה כאשר בעל החיים מאפשר שיחה על נושאים שקשה למטופל לחשוף אפילו בפני עצמו. השיחה והבנת מקור ההתנהגות על הסיבות המובילות להתנהגות ועל האפשרויות האחרות שקיימות לפתרון, מאפשרות למטופל להבין שיש לו אפשרויות נוספות, נותנות רמזים למטפל על הסיבות להתנהגות המטופל, ועל כיווני הטיפול הרצויים.
לדוגמה, ילד שנוטה לתוקפנות בבית הספר יוכל לצפות בארנבון שמתנהג באגרסיביות כלפי ארנבונים ולהסביר את התנהגותו. להסביר מה גורם לו להתנהג ככה, מה הוא משיג על ידי התנהגות זו ואיזה עוד אפשרויות עומדות בפני הארנבון. המטפל יכול לשתף מניסיונו או להשאיר את השיחה ברמת הארנבון אך בכל מקרה ילמד הילד כלים להתמודדות עם יחסים חברתית בחיין.
בנוסף הטיפול כצוות בחיות משרה יחסי קרבה ואמון, ומספק תחושת מסוגלות למטופל, מעלה את ביטחונו העצמי ואת תחושת הערך העצמי שלו כאדם המועיל לסביבה. תחושות אלו מפחיתות תוקפנות ומעוררות גישה חיובית לסביבה .
תיאור מקרה
ברצוני לספר על טפול בנערה בת 13 במסגרת עבודתי בפנימייה, אקרא לה שרה. היא הגיעה לפינת החי עקב הפגנת אלימות כלפי חבריה לכיתה וניסיונות בריחה מהפנימייה לביתה.
שרה הייתה תוקפנית גם כלפי, אמנם היא אהבה מאוד בעלי חיים, אולם בזמן הטיפול בהם הייתה תוקפנית ואגרסיות עד כי נאלצתי להתערב. כל טיפול התחלנו בבדיקה של הכלובים, בניקיון לפי הצורך ובאספקת מים ומזון, שרה הקפידה מאוד לבדוק כל כלוב וכל חיה.
במשך הזמן שרה הייתה פחות תוקפנית גם כלפי וגם כלפי החיות, המחנכת דיווחה ששרה יותר רגועה וניסיונות הבריחה לא חזרו יותר, היא החלה לפתח קשרי חברות עם תלמידים נוספים שהגיעו לפינת החי, ולקחה על עצמה להיות אחראית על כלוב החולדות, ללא קשר לפגישה איתי היא הגיעה כל יום וטיפלה בחולדות, ניקתה ודאגה למים ואוכל.
גם הקשר איתי התפתח. היא ספרה לי את סיפור חייה שהיה קשה, כיוון שהתקשתה בלימודים התחלתי לעזור לה בהכנה למבחנים ומהר מאוד גיליתי שתוספת של עזרה תחולל פלאים ואכן היא החלה לקבל עזרה בלימודים והשתפרה מאוד גם בלימודים וגם חברתית, שרה החלה להאמין בעצמה.
אמנם כל ביקור בבית חולל רגרסיה והתקפות אלימות, אולם לאחר שהוחלט על הפסקת יציאות הביתה, מצבה התייצב היא פיתחה תחביב והפנימייה הפכה להיות ביתה.
במקרה זה תחושת הנתינה והחשיבות שהייתה לה בטפול ורווחת החיות העניקו לשרה בחזרה תחושת ערך עצמי ומשמעות שאפשרו לה להתמודד עם הקשיים בחייה.
החיות הסבילות וחסרות היכולת להתגונן הזכירו לה את עצמה, ההתעקשות שלי להגן על החיות מפני אלימות , גרמה לה לתת בי אמון ובהרחבה לתת אמון בעולם המבוגרים. ככל שהשתנתה התנהגותה, התייחסות הסביבה אליה השתנתה והמעגל של האלימות והדחייה נפרץ והפך למעגל של חברות וסיפוק.