גמגום זהו מצב של חוסר שטף בדיבור ברמות חומרה משתנות. גמגום יכול להיות מלווה בטיקים שונים, כמו מיצמוץ בעיניים ותנועות שונות אשר המגמגם אינו מודע להם ואשר נובעות מהמתח העצום שהנסיונות להשיג שטף בדיבור גורם.
חווית חוסר השטף והתגובות מהסביבה שלרוב הן חוסר סבלנות וצחוק, גורמות למצב של הימנעות מדיבור , דבר הגורם לחוסר בחיי חברה, להימנעות מדיבור בכיתה, ויתור על פעילויות ותפקידים הכרוכים בדיבור, תסכול , ירידה בבטחון העצמי, הסתגרות ואף דיכאון.
הגמגום נובע כתוצאה של מתח, חרדה לחץ וקונפליקט פנימי. האדם המגמגם רואה בגמגום את הבעיה אך לאמיתו של דבר הגמגום הוא המופע של בעיה רגשית שהמגמגם פעמים רבות אינו מודע לה. יכול להיות תוצאה של טראומה בודדת או מצב מתמשך שנגרמים בעקבות קשיים במשפחה, קשיים בגן או בבית הספר , לא חסרים סיבות ללחצים ומתחים.
מטרת הטיפול כמובן היא להפחית למינימום את כמות וחומרת חוסר השטף, אני כקלינאית תקשורת עובדת על שני המישורים גם הטכני וגם הרגשי, שכן כדי לטפל בבעיה האמתית יש צורך לחשוף את מקור הקונפליקט או המתח שגורמים לגמגום, כאן נכנסים לתמונה בעלי החיים.
ראשית בעלי החיים יוצרים אוירה נינוחה המפחיתה חרדות, הצפייה והטיפול בבעלי החיים יוצרים במהירות שפה משותפת עם המטפל ואוירה של קרבה ואימון ההכרחיים לטפול.
במקרה של ילדים , בעלי החיים יעילים הרבה יותר ממשחקים או תמונות שכן הם מעוררים מגוון רחב יותר של תגובות, בעל החיים מגיב בצורה אוטנטית למצבים שונים, פחד כעס ביישנות ,אלו תגובות שהילד יכול להזדהות איתן, אפשר לדבר על רגשות בעל החיים וכך הילד יכול להביע את רגשותיו בצורה טבעית ואמתית ללא שהוא מרגיש שהוא נמצא בטיפול.
גם אצל בני נוער , הטפול בבעל החי מפחיתה עוינות יוצרת אוירה של קרבה ושיתוף עם המטפל , הישיבה היא אחד ליד השני ולא אחד מול השני, הקרבה שבטיפול, מאפשרת לנערים ולנערות להרגיש בטחון במטפל, זהו השלב החשוב ביותר בטיפול , ומצב שלוקח לפעמים זמן רב להשיג בקליניקה מסורתית.
גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים תחושת המטרה המשותפת שנוצרת כתוצאה מהטיפול המשותף בבעלי החיים ממשיכה ומשליכה על הטיפול עצמו, מטרת המטפל והמטופל היא אחת להשיג שיפור .
המטפל שמטפל בבעלי חיים בחמלה ובקשב נתפס כמטפל טוב הראוי לאמון והתוצאות של הטיפול בהתאם.