תופעה נפוצה ביותר בחיי המשפחה המודרנית היא קושי בהצבת גבולות לילדים . הורים רבים מתמודדים עם ילד שלא נשמע להם, בוכה שלא מקבל את מבוקשו, מושך את שעת השינה, מתווכח, גורם לחזור על הבקשות ממנו ובגדול- מתיש את הוריו.
הילדים שבאים לטיפול, כמו הרבה ילדים, פעמים רבות רגילים שהמבוגרים בחייהם ממלאים אחר כל מאווייהם והם לא נדרשים להתחשב בצרכים של הסובבים אותם. אך לבעלי החיים ישנם צרכים שאנו כמטפלים שלהם חייבים למלא ולהתחשב בהם.
המשיכה לבעלי החיים מהווה מוטיבציה גדולה לעמידה בתנאים ובגבולות הנדרשים על מנת לבלות איתם זמן, וההפסד אותו יחווה הילד אם לא יעמוד בתנאים מספיק משמעותי על מנת לגרום לו לציית ולעמוד בתנאים. צרכי בעלי החיים איתם אנו עובדים הם העומדים בראש ולכן קיימת עקביות רבה במפגשים- שהיא תנאי ראשון בהצבת גבולות.
הנחשה למשל הינה בריה עדינה. כאשר אנו מוציאים אותה מהטרריום- הבית שלה, הילד נדרש לשבת בשקט וכאשר הוא נוגע בה לעשות זאת בעדינות. לפני שמוציאים את הנחשה אנו רוחצים ידיים כדי שלא יישאר עלינו ריחם של המכרסמים שמהווים אוכל עבור הנחשה. כאשר הילד אינו עומד בתנאים, אנו מיד מחזירים את הנחשה לכלוב, לא כעונש אלא כדי להגן על הנחשה.
זאת דוגמא לצרכים של בעל חיים אחד בלבד- אך כמובן לכל יצור חי יש את הצרכים שלו.
תיאור מקרה:
רונן (שם בדוי), הגיע לטיפול בגלל בעיית גבולות שבאה לידי ביטוי בבית ובגן. הוא מתקשה לשבת בשקט יותר משתי דקות ומסרב לבצע אף מטלות יום יומיות כמו רחצה וצחצוח שיניים.
רונן מאוד אוהב חיות ונמשך במיוחד לנחשה. בפעמים הראשונות בהם נפגשנו רונן התקשה לשבת בשקט, או סרב לרחוץ ידיים לפני המגע עם הנחשה- התנהגות שמנעה את המפגש שלו איתה. לאחר מספר פעמים למד רונן למלא אחר התנאים: הוא רוחץ ידיים מיוזמתו, יושב בשקט מתבונן בה ומלטף אותה בעדינות.
בצורה זאת הנחשה מרגישה בטוחה בחברתו היא נוהגת לטפס עליו לשמחתו הרבה. זהו חיזוק חיובי אמיתי- רונן מתוגמל על התנהגותו הטובה לא במילים, אלא במחווה של הנחשה שאין ספק שהיא אמיתית.
היכולת שלו להתאפק ולמלא אחר הכללים כאשר הכללים ברורים והגיוניים, ממונף עכשיו גם לגן ולבית, האווירה שתשתנה בזכות השינוי בהתנהגותו היא החיזוק האמיתי, והמועיל ביותר לשימור התנהגות שאנו רוצים.
עלינו כהורים וכמחנכים לזכור, שהדרישות מהילד צריכות להיות בהתאם לגילו וליכולתו, עלינו להיות הגיוניים וקשובים אך נחרצים ועקביים, לא להיבהל מבכי ומצרחות וגם לא לאבד שליטה ולצעוק ולאיים, נחרצות שקטה תעשה את העבודה.