פעמים רבות העולם מהווה איום על האוטיסט: רעש, ריחות, קרבה רבה מדי. לאדם האוטיסט קשה להתמודד עם הדרישות הרבות המוצבות בפניו וכתגובה הוא מסתגר בתוך עצמו, או נוהג באלימות כלפי עצמו או הסביבה.
החיות לעומת זאת, אינן תובעניות, אין צורך לדבר איתם או להסביר את עצמך והם אינן מצפות להתנהגות מסויימת .
כלב לדוגמא, יכול לשבת זמן רב ולהנות מליטוף מונוטוני ואילו סוס אפשר לסרק זמן רב ללא שימאס לו. תנועות מונוטוניות אלו של סרוק או ליטוף הם מרגיעות ומשחררות ממתחים.
בסביבת בעלי החיים ודרך הטיפול בהם (שגם הוא צפוי וחוזר על עצמו) האדם האוטיסט מרגיש בטחון. בטחון זה מאפשר לו להשתחרר מהפעולות ההגנתיות שהוא משתמש בהם, שלא במודע, כדי להגן על עצמו מהחרדה ותחושת האיום שהוא חווה בעולם. כך הוא מתפנה לפתח קשר, בתחילה עם החיות ובהמשך עם המטפל.
בטיפול בעזרת בעלי חיים עם מטופלים הסובלים מאוטיזם על המטפל לתת לבעל החיים את הבמה, להיות נוכח וזמין אך לא תובעני ודורש.
תיאור מקרה:
ברצוני לספר על מקרה שטפלתי בו בעזרת כלבי.
הטיפול נעשה בהוסטל והגעתי לשם יחד עם כלבי ששמו רופי- כלב גדול ומלא שמחת חיים. רונן (שם בדוי) הוגדר כאוטיסט בתפקוד גבוה אך עם בעיות רגשיות חמורות. הוא לא דיבר עם אף אחד והסתובב כל היום הלוך וחזור במגרש ממלמל לעצמו.
בכל פעם שהגעתי להוסטל רופי רץ במגרש מאדם לאדם בשמחה- היו כאלה שפחדו ונרתעו והיו אחרים ששמחו ושחקו איתו. יום אחד עצר רונן מצעידתו פנה אלי ואמר :"אני רוצה לשחק עם רופי", "בשמחה", עניתי לו.
זו הייתה תחילתה של חברות: רונן רץ עם רופי ושחק איתו במתקנים, כל פעם שהגעתי הוא חיבק אותו ואמר לו להפתעת כל המדריכים "אני אוהב אותך" או " רופי!! אתה חבר שלי".
בהמשך החל לפנות גם אלי, שאל אותי שאלות על רופי ושיתף ברגשותיו אליו:"אני אוהב ללטף אותו הפרווה שלו רכה".
התנהגותו של רונן השתפרה, הוא הפסיק להיות אלים ואף החל לעבוד בסדנה, הוא ידע מתי היום שאני מגיעה וחיכה בקוצר רוח.
רונן לימד אותי שגם עם החומה לאוטיסטים יש רגשות ושהם זקוקים לקשר ולתחושת קירבה. רופי בשמחת החיים שלו, בחוסר התובענות ובחוסר השיפוטיות שלו העניק לרונן את תחושת הביטחון שהיה זקוק לה בשביל להיפתח ולחשוף רגשות אלו.
כל אדם הוא שונה, ישנן אנשים שאינם אוהבים כלבים אלא חתולים או נחשים, סוסים או חולדות. התפקיד שלנו כמטפלים הוא למצוא את המפתח לליבו ונפשו של כל מטופל. למצוא בתוכנו את החמלה וההערכה לכל אדם, להציע את ידידותינו כשווים והכך להעניק למטופל האוטיסט את הביטחון שהוא זקוק להם בשביל להשתלב בחברה.